חוק הביטוח הלאומי קובע את התנאים לזכאות אישה לקבל קצבת דמי לידה. לשון הסעיף ברורה מאוד ואינה מאפשרת סטייה מהחובות בהן נדרשת התובעת לעמוד.
אז כיצד יכול להיות שעובדת עצמאית לא קיבלה את קצבת הלידה והפסידה למעשה 30,000 ש”ח?
במקרה המדובר דובר על בחורה עצמאית אשר לא שילמה את דמי הביטוח הלאומי שהיה עליה לשלם.
העובדת יצאה לשמירת הריון למשך כ-4 חודשים, יומיים לפני ששילמה את דמי הביטוח הלאומי ובכך הפסידה את זכויותיה.
חוק הביטוח הלאומי מעניק את הזכויות למי ששילם בגין הזכויות לפני היום המזכה אותו בקצבה כלשהי.
מאחר ולא עמדה בתנאים ולא “רכשה” את זכויותיה המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לתשלום קצבה בגין שמירת ההריון.
בשל טעות זו הפסידה אותה עובדת קצבה של 30,000 ₪ !!!
ייעוץ נכון, היה יכול להציל אותה שכן אילו היתה משלמת את דמי הביטוח הלאומי אפילו יום אחד קודם לבדיקה הרפואית היה מזכה אותה בקצבה בגין שמירת ההריון !!
סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי (פרק ג ביטוח אימהות) קובע את התנאים בהם יש לעמוד:
מיום 1.5.1998 עד יום 30.4.2007 (ר’ תיקון להלן)
תיקון מס’ 18
ס”ח תשנ”ז מס’ 1635 מיום 5.8.1997 בעמ’ 219-220 (ה”ח 2474)
תיקון מס’ 18 (תיקון מס’ 1)
ס”ח תשס”א מס’ 1805 מיום 7.8.2001 בעמ’ 516-517 (ה”ח 2474)
תיקון מס’ 18 (תיקון מס’ 2)
ס”ח תשס”ד מס’ 1946 מיום 28.6.2004 בעמ’ 425 (ה”ח 2474)
הוספת סעיפים קטנים 49(ב)-49(ד)
הנוסח:
(ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;
(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:
(1) תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה;
(2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה;
(3) תקופה הפחותה מ- 21 ימים רצופים.
(ד) בקביעת שיעור של דמי לידה המשולמים לפי סעיף קטן (ב), יחולו הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56 ובלבד שלענין זה, יובא בחשבון שכר עבודתו של הזכאי לדמי הלידה.
מיום 1.5.2001 עד יום 30.4.2007 (ר’ תיקון נוסף להלן)
הגדרת “היום הקובע” בסעיף 49(ב)(2) מיום 1.11.2001
תיקון מס’ 18 (תיקון מס’ 1)
ס”ח תשס”א מס’ 1805 מיום 7.8.2001 בעמ’ 516-517 (ה”ח 2474)
(ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לענין סעיף זה, “היום הקובע” – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:
(1) תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה;
(2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה;
(3) תקופה הפחותה מ- 21 ימים רצופים.
(ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה אך לא יותר מהסכום המתקבל מחלוקת כפל השכר הממוצע בשלושים, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53(ג) ו-(ד), 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים.
מיום 1.5.2004 עד יום 30.4.2007
תיקון מס’ 18 (תיקון מס’ 2)
ס”ח תשס”ד מס’ 1946 מיום 28.6.2004 בעמ’ 425 (ה”ח 2474)
(ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53(ג) ו-(ד), 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים.
מיום 1.5.2007
תיקון מס’ 97
ס”ח תשס”ז מס’ 2099 מיום 21.6.2007 עמ’ 361 (ה”ח 297)
(א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.
(ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לענין סעיף זה, “היום הקובע” – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:
(1) תקופה של שישה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה;
(2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה;
(3) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים.
(ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים.
מיום 6.9.2007
תיקון מס’ 99
ס”ח תשס”ז מס’ 2108 מיום 7.8.2007 עמ’ 443 ה”ח 226
(ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לענין סעיף זה לעניין סעיף קטן זה, “היום הקובע” – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
(3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1).
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה:
(1) תקופה של שישה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה;
(2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה;
(3) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים.
(ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים.
(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:
(א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;
(ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, “היום הקובע” – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;
(ג) בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי לידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א);
(2) על אף הוראות פסקה (1), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור באותה פסקה בעד תקופות אלה:
(א) תקופה שבעדה שולמו לבת זוגו דמי לידה;
(ב) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים;
(3) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן זה הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים;
(4) דמי הלידה לפי סעיף קטן זה ישולמו לבת זוגו של הזכאי לדמי הלידה;
(5) רופא שהסמיך לכך המוסד (בפסקה זו – רופא מוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי שניתן לפי סעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, ולחוות דעתו בדבר מסוגלות בת הזוג לטפל בילדה; פקיד התביעות רשאי, בהחלטתו בתביעה לדמי לידה לפי סעיף קטן זה, להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך.
50. (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –
לשון הסעיף קובעת בצורה ברורה כי הזכאות לגמלה נרכשת ע”י הזכאית רק לאחר ששילמה דמי ביטוח ומכאן שיש לבצע את התשלום של דמי הביטוח כי להיכנס לגדרי החוק.
זאת ועוד, בתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ”א-1991, סעיף 3(ב) מורה כדלקמן:
היתה התובעת עובדת עצמאית, תיקבע תקופת עבודתה על פי פרק הזמן שבעדו שילמה דמי ביטוח.
גם בהוראות אלה חוזרים על הדרישה של תשלום בפועל של דמי הביטוח.
יש לשים לב שעובדת אשר לא הופרשו בגינה דמי ביטוח לאומי ו/או עובדת עצמאית שלא נרשמה במוסד לביטוח לאומי כעצמאית ושילמה בפועל את דמי הביטוח הלאומי לא תוכל לתבוע קצבה עבור דמי לידה ו/או שמירת הריון, תשלום זה צריך להתבצע בפועל לפני יום הזכאות לקצבאות.
יחד עם זאת, חוק הביטוח הלאומי מסדיר תשלום בפיגור כדי למנוע מצב של שלילה מוחלטת של הגמלה. סעיף 366 לחוק מסדיר את עניין הפחתת הגמלה ושלילתה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח.
סעיף 366 מונה את תקופות הפיגור לעניין החוק וקובע מה רמת הקיזוז שתיעשה, אולם בסעיף קטן א נקבע כי “קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי הביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים ינהגו כך….”
יש לשים לב כי הפסיקה קבעה, בדב”ע לג/0-169 המוסד נ’ דניאל בצלאל, כי המבחן שנקבע בסע’ זה אינו כמה זמן נמשך הפיגור כי אם בעד כמה זמן לא שולמו דמי הביטוח.
זאת ועוד, בעב”ל 55/96 יעקב עגם ובעב”ל 1241/04 איתן מיכלסון ובעב”ל 239/06 רפיק עקל נקבע כי אי תשלום במועד או באיחור העולה על הקבוע בחוק (36 חודשים) נשללת הזכות לגמלה באופן מלא. הדבר תואם גם להוראות סעיף 366(3) – בפיגור העולה על 36 חודשים – לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.
לסיכום:
לפי הגדרת סעיף זה, מכלל ההן נשמע הלאו והרי שתקופה שאינה עולה על 12 חודשים אינה נחשבת פיגור.
חוק הביטוח הלאומי קובע מבחן נוסף –
סעיף 366(ה) קובע כי: “פיגור בתשלום סכום דמי ביטוח שאינו עולה על 15% מהשכר הממוצע, כפי שהוא ביום קרות המקרה המזכה לגמלה, לא ייחשב כפיגור לענין סעיף קטן (א)“.
השכר הממוצע במשק בשנת 2016 עומד על 9,650 ₪ מכאן שפיגור בסכום של עד 1,448 ₪ לא ייחשב כלל כפיגור.
בנוסף, בשני פסקי דין שניתנו בנושא ההתייחסות לפיגור בתשלום, דב”ע נב/0-96 ויקטוריה הללי נ’ המוסד ועב”ל 393/97 ורדינה שומלה נ’ המוסד נקבע באופן מפורש הכלל כי פיגור בתשלום יכול ויקום רק לאחר ששולמו דמי ביטוח כלשהם, ולא בשעה שלא שולמו כלל דמי ביטוח שמועד תשלומם חלף ועבר.
בפס”ד דב”ע מב/0-119 המוסד נ’ מרים טובול נקבע כי אין צורך בכוונה שלא לשלם דמי ביטוח – התוצאה היא הקובעת אולם, הכלל של אי ידיעת החוק אינו מהווה מרפא לאי מילוי חובות הקבועות בחוק, אינו חל על אי ידיעת חשבונו של המבוטח. מבוטח הבא אל המוסד לשלם את חובו זכאי לשאול מהו סכום החוב המגיע ממנו ולקבל מאת המוסד תשובה על כך. אין להטיל על המבוטח במקרה זה את תוצאות אי תשלום דמי הביטוח במועד, אם היתה נכונות מצידו לשלם בזמן את המגיע ממנו, לאחר שיוגד לו מה הסכום שעליו לשלם.
אין נפקות לעניין הכוונה אלא למבחן התוצאה בלבד.
על אף האמור לעיל בחוק הביטוח הלאומי ישנה אפשרות לתבוע קצבה מתוך “הענקה מן הצדק” ויש לבחון האם התובעת עומדת בקריטריונים הנדרשים.
אין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי
המחבר – עו”ד יוסף עזרא הינו עורך דין המתמחה בתחום דיני העבודה.
