עורך דין צוואות וירושות

ישנם מקרים רבים בהם מוגשות התנגדויות לצוואה, קרי אחד היורשים או הנהנים שעל פי הצוואה טוען טענות בכל הנוגע לעריכתה או כי המצווה אשר ערך את הצוואה לא היה כשיר לערוך אותה ובאותו הרגע שמוגשת התנגדות, מועבר התיק שאצל הרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה. כאשר אדם חש כי נפל פגם בצוואה אותה מבקשים לקיים הוא רשאי להתנגד לקיום הצוואה.

הטענות שמועלות בהתנגדות לצוואה

העדר צלילות דעת

סעיף 26 לחוק הירושה קובע שצוואה שנעשתה ע”י קטין או ע”י מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – “בטלה”.

טענת חוסר צלילות של המצווה – עורך הצוואה – בעת שערך את הצוואה נפוצה במסגרת בקשות ההתנגדות לצו קיום צוואה. הפסיקה קבעה, כי אין לקבוע מסמרות בשאלת צלילות דעתו של המצווה והמטרה היא להבחין אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם.

בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעתו של המצווה לעובדה של עריכת הצוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו ואת מודעתו לתוצאות עשיית הצוואה של יורשי כאשר המשקל שיינתן לשיקולים אלה ואחרים הוא דבר המשתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

השפעה בלתי הוגנת

סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע, כי הוראת הצוואה שנערכה תחת אינוס, איום, השפעה בלתי הוגנת, מרמה או תחבולה – בטלה. כאשר עסקינן בטענה להשפעה בלתי הוגנת, הפסול אינו בהשפעה. חוסר ההגינות שבהשפעה הוא הפסול.

מהי השפעה בלתי הוגנת?

לבית המשפט יכולת מוגבלת לעמוד על צפונות רצונו של אדם שאינו עוד בחיים.

השאלה אם ההשפעה הייתה בלתי הוגנת היא שאלה ערכית נורמטיבית ועל בית המשפט לקובעה על פי מושגים של מוסר אישי ומוסר חברתי. יש קושי ניכר בקביעת מאפייניה ותחימת גבולותיה של השפעה בלתי הגנת ואלה יקבעו תוך שאנו מכוונים מחשבותינו לרצון האמתי והחופשי של המצווה.

על הטוען להשפעה בלתי הוגנת מוטל נטל ההוכחה להוכיח את קיומה.

המבחנים להשפעה בלתי הוגנת

הפסיקה בחנה טענות רבות של השפעה בלתי הוגנת. באופן כללי ככל ששיעור הנסיבות המצביעות על השפעה בלתי הוגנת רב יותר, כך תהא הנטייה לפסול את הצוואה.

להלן חלק ממבחני הפסיקה לבחינת השפעה בלתי הוגנת:

1. תלות מקיפה ויסודית.
2. היקף התלות ועומקה.
3. גיל המצווה.
4. מצב בריאותי ונפשי.
5. הנסיבות לעריכת הצוואה.
6. הנסיבות בהן נחתמה הצוואה.
7. מעורבות בעריכת הצוואה.
8. קרבה פיזית.

משקלה של כל נסיבה ונסיבה והרכב הנסיבות אינן יכולות להיקבע אלא על פי המכלול הכולל של העובדות המתקיימות בכל מקרה לגופו.

נטילת חלק בעריכת הצוואה

סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי “הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה“.

ההיגיון שמאחורי הסעיף הנ”ל הוא כי אנשים המנויים בצוואה עשויים להשפיע על המצווה שלא כדין. הפסילה של הוראת הצוואה היא מחמת חשש שמא אנשים אלו (העד או מי שערך או לקח חלק בעריכת הצוואה), השפיעו על עורך הצוואה בדרך בלתי הוגנת או במעשהו.

ויודגש, כי הסעיף הנ”ל חל גם כאשר מוכח, כי אין יסוד לחשש וכי הצוואה היא צוואת אמת.

מי שהיה עד לעשייתה של צוואה כאשר הכוונה כאן למי שחתם בחתימת ידו על הצוואה או מי שתנאי לעריכת הצוואה היא נוכחותו.

מי שערך את הצוואה, הכוונה היא כי עריכת הצוואה במובנה הטכני – הכנתו הטכנית של המסמך, קרי הצוואה.

עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחה או בכתיבתה של הצוואה הווה אומר העריכה היא פעולה הקשורה ביצירתו מבחינת התוכן והצורה של המסמך הקרוי צוואה ויצוין, כי שיחות מקדימות בכל הקשור לצוואה אינן מהוות חלק בעריכת הצוואה.

הוראת סעיף זה קובעת חזקה שבדין שאינה ניתנת לסתירה שמשמעותה היא שאם מוכח לבית המשפט כי מי שהייתה לו מעורבות ביצירת הצוואה כאמור סעיף 35 לחוק הירושה הוא גם בין הנהנים על פיה, בטלה ההוראה המזכה מכוח החוק וזאת מבלי שיהיה צורך להוכיח כי הופעלה השפעה פסולה כאמור לעיל.

יורש המביא את המוריש – עורך הצוואה אל משרדו של עורך הדין, אין בכך כדי לטעון להשפעה בלתי הוגנה.