סעיף 23 לחוק הירושה מגדיר מהי צוואה בעל-פה. צוואה בע”פ רשאי לעשות מי שנכנס למצב של שכיב מרע, כלומר אדם חולה הרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת באופן סובייקטיבי כמי שניצב אל מול פני המוות.
מאחר וכל יסודות הצוואה הינם יסודות חיוניים להלן ציטוט סעיף החוק עליו נעמוד בהמשך:
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל הרשם לעניני ירושה.
23. (א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.
(ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.
צוואה זו יכולה להיעשות בשני מקרים בלבד:
- כשהמצווה נמצא במצב של “שכיב מרע”.
- כשהמצווה רואה עצמו מול פני המוות בנסיבות המצדיקות זאת.
שכיב מרע
החוק לא מגדיר מהו מצב של “שכיב מרע” אך הפסיקה אימצה את העקרונות המנויות בהלכה העברית כפי שמוגדר בשולחן ערוך:
“חולה שתשש כח כל הגוף וכשל כוחו מחמת חולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה”.
עיננו הרואות ההגדרה היא לחולה מאוד שאינו יכול לתפקד. בפרשת יצחק ישראל כהן נ’ עזבון המנוח רחמים כהן נקבע כי יש להבחין בין אדם חולה, אפילו במחלה קשה, שיכול ללכת ולתפקד, ויכול בין היתר לדאוג לעריכת צוואה באחת מהצורות המקובלות לבין אדם השוכב על ערש דווי, במחלה שאיננו יכול לקום ממנה, אינו מתפקד ואינו יכו לטפל בענייניו ובכלל זה לערוך צוואה.
הרואה עצמו מול פני המוות
נדרשים התקיימותם של שני תנאים אובייקטיבי וסובייקטיבי.
- התנאי הסובייקטיבי – במסגרת נדרש כי המצווה יראה עצמו כמי שניצב אל מול המוות. עליו לחוש תחושה סובייקטיבית אמיתית וכנה כי הוא עומד למות: מרגיש התקף לב מתגבש, חייל הנמצא בחזית בזמן מלחמה, חולה הנכנס לניתוח חירום ואינו יודע אם יקום ממנו וכד’.
- התנאי האובייקטיבי – נדרש כי המצווה יהיה בתוך מערכת נסיבות בה סביר שיראה עצמו מול פני המוות בתוך נסיבות הזמן והמקרה. חולה במחלה, קשה ככל שתהיה, המתמשכת על פני זמן ארוך לא יוכל לקיים את התנאי האובייקטיבי אלמלא חלה הרעה פתאומית ומוחשית במצבו.
צורת צוואה זו הינה הקשה ביותר להוכחת אמיתותה והוכחת גמירות דעו של המצווה בדרך זו כי זה אכן רצונו. בצוואת שכיב מרע בית המשפט יקפיד הקפדה יתרה על קיומן של דרישות צורניות ופורמליות ודי אי מילוי מי מהדרישות כדי לפסול אותה.
לאור הרצון לצמצם שימוש בצוואות מסוג זה, למקרים חריגים בלבד, נקבע כי הדרישות לכך כי המצווה יהיה “שכיב מרע”, או מי שרואה עצמו ניצב למול פני המוות וכן הדרישה לציווי בפני שני עדים הן דרישות יסודיות וחיוניות לקיומה של הצוואה, כך נקבע בפס”ד מוסד אריאל נ’ צפורה דוידי.
צוואה בע”פ שונה בתכלית משלוש הצורות האחרות לעשיית צוואה היות ואינה נעשית בכתב ע”י המצווה והוא אינו רואה את נוסחה הכתוב או חותם עליה. רצונו של המצווה נלמד מעדותם של מי ששמעו את המצווה, החשש הוא כי עדותם לא תשקף באופן מלא ומדויק את רצונו של המצווה.
מלשון הסעיף, עולה כי לצוואה בע”פ נדרשים חמש יסודות כדי שהיא תתקיים:
- שכיב מרע – על המצווה להיות בעת אמירת הצוואה במצב של “שכיב מרע” או במצב בו הוא רואה עצמו מול פני המוות.
- לצוות בעל-פה בפני שני עדים השומעים לשונו – על המצווה לומר את צוואתו בפני שני עדים הדוברים את שפתו.
- דברי המצווה… יירשמו בזיכרון דברים – על העדים להעלות על הכתב את ששמעו מהמצווה בזיכרון דברים, תוך ציון התאריך והנסיבות בהן נאמרה הצוואה ולחתום על זיכרון הדברים. דרישה זו מהותית שכן ברצוננו לוודא תיעוד הדברים מיד לכשנאמרו שכן כל השתהות עלולה להביא למצב בו שמרו העדים את ששמעו בזיכרונם זמן רב דבר שיביא בסופו של יום לעיוות הדברים אותם אמר המצווה.
- ויופקד על ידיהם אצל רשם לעניני ירושה – דרישה זו מורה לעדים להפקיד את זיכרון הדברים החתום בבית משפט או אצל הרשם לענייני ירושה. תכלית הדרישה ליטול מידי העדים את הצוואה מיד עם העלאתה על הכתב כדי לנטרל כל השפעה על תוכנה.
- ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם – דרישת הסעיף היא כי על רישום זיכרון הדברים, החתימה וההפקדה כאמור, להיעשות סמוך ככל הניתן לכשמתאפשר לעשות כן. דרישה זו מבטאת באופן מובהק את חששו של המחוקק מפני הטיות שעלולות להיגרם, ביודעין ובלא יודעין, בצוואה ככל שיארך הזמן בו ינצרו העדים את הצוואה בזיכרונם.
צוואה זו היא צוואה בה נעשה שימוש בשעת חירום, ובגלל הקלות שבעשייתה היא עלולה להוות בסיס לגניבת צוואה ומכך יש להיזהר !!
אין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי.
המחבר – עו”ד יוסף עזרא הינו עורך דין המתמחה בתחום הצוואות והירושות.
