הפרת הסכם בשל סיכול

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע פטור מתשלום פיצוי לצד השני במקרים בהם היתה הפרת החוזה נובעת כתוצאה מנסיבות שהצד המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן בעת חתימת החוזה. עוד קובע הסעיף שבכל מקרה הצד המפר 1א ראה ולא היה עליו לראות את אותן נסיבות מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

נסיבות בלתי צפויות יכולות להיות בכל מקרה שקשור למאורעות פוליטיים, אירועים כלכליים או חברתיים, מחלה של עובד או של מעסיק, פשיטת רגל של בעל עסק ובימים אלה אנו למדים כי גם מגפה שלא היתה צפויה יכולה להיכנס בגדרי הסעיף.

זה המקום להדגיש כי מלחמה לא הוכרה בפסיקה כמאורע בלתי צפוי שכן, בעיקר באזור בו אנו נמצאים, מלחמה צריכה להיות חלק מהציפייה בעולם העסקי.

לכל המאורעות הבלתי צפויים שייכנסו בגדר סעיף 18 ויתנו הגנה למפר ישנו מכנה משותף אחד: על אותו אירוע להיות בלתי צפוי בזמן כריתת החוזה העבודה, בהתקיים נסיבות מתאימות לסיכול הן מעניקות לצד המפר את אפשרות “הגנת הסיכול”.

“הגנת הסיכול”

בקרות המקרה “הבלתי צפוי” קיום הסכם מושעה, בין אם הוא מושעה ע”י אחד הצדדים.

השעיית ההסכם ע”י אחד הצדדים, מהווה הפרת הסכם לכאורה, כאשר במצב רגיל היה מזכה את הצד הנפגע בפיצוי, אך במצב דברים בו מדובר באירוע בלתי צפוי, “הגנת הסיכול” עפ”י סעיף 18 פוטרת את הצדדים מאכיפתו של ההסכם ופוטרת את הצד המפר מפיצוי בגין הפרת ההסכם. יצוין כי ככל והצד הנפגע יגיש תביעה בית המשפט רשאי בנסיבות מסוימות לקבוע כי על הצד המפר לפצות את הצד הנפגע בגין נזק או הוצאות שנגרמו לו, על פי שיקול דעתו, ולאחר שיבחן את עניינם של הצדדים וזאת בדרך של “השבה הדדית” ושל שיפוי הנפגע

מאחר והודעה על השעית חוזה מהווה פעולה חד צדדית צריך הצד המפר לשקול את שיקוליו ולבחון האם הוא עומד בקריטריונים של “הגנת הסיכול” בטרם יפעל באופן חד צדדי.
חשוב להבהיר ולהדגיש כי “הגנת הסיכול” תעמוד מקום בו הצדדים לא צפו מראש את הנסיבות והאירועים שיביאו לסיומו או השעייתו של ההסכם או שמקום ביצועו של ההסכם הפך לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי מזה, שהצדדים התכוונו לו עם כריתתו.

יש לשים לב כי הסיבות לסיכול החוזה צריכות להיות אובייקטיביות ושלמפר לא תהיה השפעה על הסיכול. ככל ואחד מהצדדים יוכר כאשם בסיכול ההסכם ו/או אחד מהצדדים “יזם” או יצר תנאים לסיכולו הגנת הסיכול לא תעמוד לצד המפר שכן צריכים להתקיים אי צפיות הנסיבות המסכלות את ההסכם והעדר היכולת לצפותן ואי יכולת למנען.

לאור התפשטות מגפת הקורונה והטלת המגבלות ע”י ממשלת ישראל, סופג המשק מהלומה קשה ובלתי צפויה. למהלומה זו השלכות רבות ורחבות היקף על הציבור כולו. השלכות אלה יוצרות אפקט הרסני בשל היעדר היכולת של בעלי עסקים ואזרחים לקיים חוזים בהם התקשרו במגוון רחב של תחומים. התוצאה החמורה של המגפה והמגבלות יכולה להגיע לכדי מצב של ביטול מוחלט של ההסכם מכל מין וסוג הן במסלול העסקי והן במסלול הפרטי.

במסלול העסקי:

ניתן לראות חוזים לאספקת שירותים, רכישת נכסים, השכרת נכסים מסחריים כמו: משרדים, חנויות, מסעדות, בתי מלון ובתי הארחה השוכרים את הנכסים וכד’, אינם יכולים לשאת בתשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים לכך, לאור המגבלות המוטלות על ניהול עסקיהם בשל הנחיות משרד הבריאות והממשלה;

במסלול הפרטי:

אנשים פרטיים שהתקשרו בהסכם לרכישת נכסים ואין באפשרותם לעמוד בתשלומי הרכישה, יחידים ומשפחות שרכשו כרטיסי טיסה, חבילות נופש, וכד’ ובשל האירועים הבלתי צפויים, נאלצו להישאר בארץ ולשאת בדמי הביטול או במחיר המלא לפי ההסכם, שכירת דירת המגורים או פינוי דירה במועד בו התחייבו לפנות ועוד.

בשל חוסר הוודאות המשפטית והעסקית השוררת בימים אלה ולשם בחינת התוצאות האפשריות בחנו את דיני ה”סיכול” המהווים חלק מדיני החוזים בישראל.

כאמור לעיל, סיכול החוזה הינו צעד חד צדדי שיש לבחון מראש ובקפידה באמצעות עורך דין הבקיא בדין. יש לשים לב כי במרוצות השנים צימצמה פסיקת בית המשפט את תחולתה של עילת הסיכול. בית המשפט קבע לגבי נסיבות שונות, כי גם אירועים חיצוניים קיצוניים שונים שלא היו בשליטת הצדדים לחוזה, כדוגמת מלחמה, נכנסים בגדר אירועים “צפויים” או כאלו שהיה על הצד המפר לצפותם מראש.

דוגמא לכך ניתן למצוא בפס”ד שניתן בע”א 715/78 כץ נ’ נצחוני מזרחי בע”מ קבע בית המשפט כי “בענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל”.

בפסיקה מאוחרת יותר ריכך בית המשפט את הדרישות ופסק דין שניתן בעא 6328/97 עזרא רגב נ’ משרד הביטחון נקבע כי “יש לבחון בכל מקרה ומקרה את השפעתו של אירוע חריג, כגון פרוץ מלחמה, על מהותם של היחסים החוזיים. כלומר, את מבחן הצפיות יש להחיל לא על עצם פרוץ המלחמה, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים”.

מכאן שבית המשפט קבע שצריך היה לצפות לא רק את המלחמה אלא את ההשלכות שיימנעו קיום החוזה.

הדעה הרווחת כיום בפסיקת בית המשפט היא כי עילת הסיכול חלה במקרים נדירים בלבד ולא כל אירוע ייחשב כחריג ובלתי צפוי, ורק במקרים בהם לא ניתן היה לצפות את ההשלכות המעשיות החריגות של האירוע החיצוני וכי השלכות אלו הפכו, הלכה למעשה, את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.

ההלכה הנוהגת כיום דנן נקבעה בפסק הדין בע”א 6450/93 מעוז ענבר נ’ סלים דנגור שם בוטל חוזה שכירות בעקבות צו מניעה שהוצא כנגד השוכרים.

צו מניעה שהוצא כנגד השוכרים מנע מהם להשתמש במושכר לשם הפעלת בית קפה זאת לנוכח תביעת דיירי הבניין בו נמצא המושכר. בית המשפט קבע כי לאור העובדה שמטרת השכירות כפי שנכתבה בחוזה היתה הפעלת בית קפה, הכיר בית המשפט בצו ככזה שגורם לשינוי יסודי של מהות המבנה והשכירות וראה בזה כסיכול החוזה ע”י דיירי הבניין.

לעניין המשבר שפוקד את אזורנו בימים אלה, יתכן מאד כי החלטות והנחיות ממשלת ישראל בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, מהוות מקבילה למעין “צו מניעה”.

הגבלות כמו: בידוד של שבועיים בכל כניסה לתחומי ישראל, איסור על פתיחתם וניהולם של עסקים שונים כמו גני ילדים, מוסדות חינוך, סגירת בתי קפה, תיאטראות, בתי מלון, מקומות הבילוי והפנאי החל ממועד הצהרת ראש הממשלה ביום 15.3.2020 והגבלת כמות העובדים בעסק להתכנסות של עד 10 אנשים בלבד יש בהן כדי לסכל את יכולת קיומם של הסכמים הכרוכים ותלויים בהתנהלותו התקינה והשוטפת של המשק.

זה המקום לציין כי בפסק הדין שניתן בתא (י-ם) 3531/01 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע”מ נ’ מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון קבע בית המשפט כי עמידת צד להסכם על קיומו למרות קיומן של נסיבות חריגות לא צפויות או על אף שינוי מהותי שחל בו תוך דרישה דווקנית לביצועו, יכול להתפרש כהפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, היוצרת עילה לביטול ההסכם.

על מנת להמחיש את הדברים, בפרשה זו דובר על מצב בו עלות ביצוע ההסכם גדלה באופן משמעותי מאוד בשל ארוע חריג ובלתי צפוי ונקבע כי דרישת קיום החוזה בית המשפט שהחוזה בין הצדדים יבוטל ועל כל צד לחוזה להשיב לצד השני את מה שקיבל על פי החוזה ככל וניתן לעשות כן. סעיף 18(ב) לחוק קובע שבית המשפט רשאי לפסוק השבת הוצאות סבירות אותן הוציאו הצדדים במסגרת פעולות שביצעו לקיום ההסכם.

לסיכומם של דברים, בנסיבות שנוצרו בשל מגפת הקורונה, נראה כי במקרים בהם פלוני התקשר בהסכם, כאשר ברור לכל כי לו היה יודע על המגפה טרם חתם על החוזה – היה נמנע מלהתקשר בו, הן בשל הוראות הממשלה ובן בשל המצב בו שרויים אזרחי המדינה, יש להניח כי הנסיבות הללו מהוות אירוע מסכל בשלו יכול אותו פלוני להשתחרר מההתחייבויות החוזיות אותן נטל על עצמו על פי ההסכם. יובהר ויודגש שאין כל וודאות כי בית המשפט אכן יקבל את הטענה וישחרר את הצד המפר מהתחייבויותיו על פי ההסכם ולכן, כל מקרה חייב להיבחן לגופו בכובד ראש ובטרם תתקבל החלטה על סיכול החוזה.

אין לראות באמור במאמר זה משום ייעוץ משפטי הנוגע לאדם, עסק או מקרה ספציפי ונדרשת בחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו ע”י עורך דין.

המחבר, עו”ד יוסף עזרא , מתמחה בענייני חוזים.