תכליתו של החוק לוודא שעובד מקבל ממעסיקו את תנאי העבודה אותם סיכמו בכתב, זאת כדי למנוע מצב שבו כל צד יטען לסיכום שונה (בנוגע לשעות העבודה, השכר שנקבע ועוד).
במקרים רבים בתום יחסי עובד-מעסיק עולות גרסאות שונות באשר לתעריף המוסכם, באשר ליום המנוחה, באשר לתנאים הסוציאליים, בנוגע להיקף המשרה ותפקידו של העובד ועוד, מסיבה זו החוק קובע כי על המעסיק ליידע את העובד לגבי תנאי העסקתו תוך 30 ימים מיום שהחלו יחסי עובד-מעסיק, וקובע אילו פרטים על המעסיק לכלול בהודעה.
מטרתה של ההודעה לעובד ליישר קו ולקבוע את הפרטים הרלוונטיים באופן ברור, את דרישות התפקיד, ימי העבודה והתעריף המוסכם וכן את התנאים הסוציאליים. הודעה לעובד אינה באה במקום חוזה העבודה אלא בנוסף לו. הודעה כזו יכולה למנוע מצב בו בתום יחסי עובד-מעסיק כל צד יטען כי ההסכם היה שונה, יחסוך זמן לבירור הטענות השונות. החוק קובע כי מעסיק שלא ימסור הודעה לעובד, טענתו של העובד תהיה חזקה אותה יהא על המעסיק לסתור.
החוק קובע את הכללים הבאים:
1 . חובת המעביד (תיקון: תשס"ט)
מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ- 30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – ההודעה).
2. תוכן ההודעה (תיקון: תשס"ח)
(א) פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה יהיה בעניינים אלה:
(1) זהות המעביד וזהות העובד – על המעסיק לציין בפירוש את פרטיו. את מס' התאגיד ומס' תיק הניכויים.
(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק.
(3) תיאור עיקרי התפקיד – על המעסיק לציין במפורש את התפקיד אליו גוייס העובד הגדרות התפקיד והדרישות ממנו.
(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד – על המעסיק לציין במפורש את שמו או תפקידו של הממונה על העובד.
(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגת.
על המעסיק לפרט את השכר, תעריף לשעה, התשלומים הנלווים המשולמים לעובד במסגרת תנאי העבודה כפי שסוכמו. ככל ושכרו של העובד מוגדר לפי דרגה, או הסכם קיבוצי כלשהו יש לציין את דירוג העובד ודרגתו.
מועדי תשלום השכר – החוק קובע כי על השכר להיות משולם ביום האחרון של חודש העבודה בגינו משולם השכר. אולם, מאחר ועובד יכול לתבוע בגין "הלנת שכר" אם לא קיבל את שכרו עד 9 ימים לאחר היום האחרון כלומר עד לתשיעי לחודש בחודש העוקב, החלו המעסיקים לשלם את השכר בתשיעי לחודש.
(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי העניין – על המעסיק להודיע לעובד בכתב כמה שעות עליו לעבוד ביום וכמה שעות עליו לעבוד בשבוע. נהוג לכתוב גם כמה ימים יעבוד העובד בשבוע. פרטים אודות שבוע העבודה ושעות נוספות תוכלו למצוא במאמר "חוק שעות עבודה ומנוחה".
(7) יום המנוחה השבועי של העובד – על המעסיק לציין במפורש מהו יום המנוחה של העובד. עבודה ביום המנוחה השבועי מזכה את העובד בתשלום בתעריף של 150% מהשכר הרגיל. יום המנוחה של עובד יהודי נקבע כיום השבת ללא אפשרות בחירה. עובדים מוסלמים או נוצרים רשאים לבחור את יום המנוחה בימי שישי או שבת או ראשון.
(8) סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעביד להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד.
לגבי הפרשות לקרן הפנסיה וזכויות סוציאליות יש לשים לב כי על המעסיק להפריש לקרן הפנסיה בתוך הזמנים האמורים להלן:
• עובד שיש ברשותו קרן פנסיה פעילה – תוך שלושה חודשים רטרואקטיבית מיום תחילת ההעסקה
• עובד שאין ברשותו קרן פנסיה פעילה – החל מהחודש השביעי להעסקתו.
(9) לגבי מעביד שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו.
(10) לגבי מעביד שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעביד שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעביד – תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עובד ומעביד; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(ב) בנוסח ההודעה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.
(ג) שר העבודה והרווחה רשאי, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע –
(1) פרטים נוספים שיש לכלול בהודעה;
(2) סוגי מעבידים שיהיו פטורים מהחובה על פי חוק זה, באופן מלא או חלקי.
3. הודעה על שינוי (תיקון: תשס"ח, תשס"ט)
חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעביד הודעה על כך לעובד בתוך 30 ימים ואם היה העובד נער – בתוך שבעה ימים, מהיום שנודע לו על השינוי; לענין זה, "שינוי" – למעט אלה:
(1) שינוי הנובע משינוי בדין;
(2) עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם של תשלומים שהוא חייב לגביהם בהודעה לפי סעיף 2(א)(5);
(3) שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד; לעניין זה "תלוש שכר" – כמשמעותו בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
4. עונשין
הפר מעביד את חובתו לפי סעיפים 1, 3 או 10, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
5. סמכות שיפוט
לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה.
5א. נטל ההוכחה בהעדר הודעה
בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.
6. שמירת זכויות
הוראות חוק זה באות להוסיף על זכותו של עובד לקבלת מידע מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.
7. דין המדינה
לעניין חוק זה דין המדינה כדין כל מעביד אחר.
8. (שולב בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969).
9. סייג לתחולת החוק (תיקון: תשס"ט)
הוראות חוק זה לא יחולו לגבי עובד שתקופת עבודתו אינה עולה על שלושים ימים ואם היה העובד נער – אינה עולה על שבעה ימים.
10. תחולה על עובד שהחל את עבודתו לפני יום התחילה
חובות המעביד לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
(1) החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה; במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב".
(2) החובה כאמור בסעיף 3 תחול עליו ואולם לגבי עובד שלא דרש מהמעביד הודעה כאמור בפסקה (1), יקראו את סעיף 3 כך: במקום "כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2" "בפרט מהפרטים המנויים בסעיף 2".
11. ביצוע ותקנות
שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו לרבות בדבר צורת ההודעה לפי סעיפים 2 ו-3 ואופן מסירתה.
12. תחילה
(א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיף 4, שלושה חודשים ממועד פרסומו (להלן – יום התחילה).
(ב) תחילתו של סעיף 4, שלושה חודשים מיום התחילה.
המחבר – עו"ד יוסף עזרא, עורך דין העוסק בתחום דיני העבודה וזכויות עובדים.
אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי.