חוק הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה קובע כי על המעסיק למסור לעובד, תוך 30 ימים מיום שהחלו יחסי עובד-מעסיק הודעה בדבר תנאי עבודתו. חוק "הודעה לעובד" נמנה על חוקי המגן ולא ניתן להתנות עליו. תכלית החובה שהוטלה על המעסיק הינה למנוע מצב בו העובד אינו יודע מה תנאי עבודתו, מה השכר אותו הוא אמור לקבל, למנוע מצב בו בסיום יחסי עובד-מעסיק יתעוררו ספקות באשר לשכר עליו סוכם שכן כל צד יטען לשכר שונה.
שר העבודה והרווחה, מכוח סמכותו עפ"י חוק הודעה לעובד, התקין, באישור ועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת תקנות באשר לצורת ותוכן ההודעה שיש למסור לעובד:
- צורת ההודעה
(א) הודעה בדבר פירוט תנאי העבודה לפי סעיף 2 לחוק, תיערך לפי טופס 1 כפי שנוסח בתוספת לחוק. יש לפרט את ימי העבודה, יום המנוחה ומסגרת שעות עבודה, זאת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.
(ב) הודעה נפרדת על תנאים סוציאליים, תיערך בנפרד לפי טופס 2 שבתוספת.
(ג) הודעה על שינוי בתנאי העבודה לפי סעיף 3 לחוק, תיערך לפי טופס 3 שבתוספת. - פרטים נוספים
סעיפים 1 ו3- לחוק קובעים כי בהודעה לעובד, ייכללו גם פרטים אלה:
(1) הבסיס שלפיו משולם השכר: משכורת חודשית, שכר שעתי, שכר יומי, שכר שבועי, שכר תוצרת או שכר קיבולת;
(2) תשלום בשווה כסף – ככלל שכר ישולם לעובד בכסף. אולם, אם הוסכם בין העובד למעסיק על תשלום בשווה כסף יש לקבוע את שיעור התשלום. - פטור לסוגי מעבידים
מעביד של עובד זר, אשר נתן לעובד הזר חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א1991-, יהיה פטור ממתן ההודעה האמורה בסעיף 2 לחוק, וזאת בלי לגרוע משאר חובותיו על פי החוק.
אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי.
המחבר – עו"ד יוסף עזרא, עורך דין העוסק בדיני עבודה וזכויות עובדים.