חוק הירושה מכיל שני סעיפים היוצרים תנאים ותניות בצוואות.
סעיף 43 לחוק הירושה קבע הוראות בדבר "יורש על תנאי דוחה".
סעיף 44 לחוק הירושה קובע הוראות בדבר "יורש על תנאי מפסיק".
הוראות אלה מאפשרות, הלכה למעשה, למוריש להמשיך ולשלוט בעיזבון וכך למעשה שולט המוריש ביורשים גם לאחר פטירתו.
הוראות מאפשרת למוריש יכולת להמשיך ולעקוב אחר זכויות היורשים, לדחות את קיומה של ההורשה בהתקיים תנאי או תנאים שנקבעו בצוואה ולהפסיק למעשה את הזכות לה גם לאחר הכרזת היורשים ולאחר שהוצא צו לקיום הצוואה.
למעשה, המצווה יכול, כבר בעת עריכת הצוואה, להתערב ולקבוע את שיעשה בעיזבונו במגוון הנושאים אין סופי.
כך למשל, יכול המצווה לקבוע כללים והוראות הנוגעות לאורח החיים של היורש, לדרך התנהלותו ולמגוון התרחשויות בלתי צפויות בעתיד.
"יורש על תנאי דוחה" –
סעיף זה מאפשר למצווה לקבוע כי רצונו להוריש ליורש מסוים רק בהתקיים תנאי שהוא קובע בצוואתו. משמעותו של תנאי זה כי רצונו של המצווה משקף רצון כי היורש יבצע משהו מסוים ואשר רק בהתקיימו תתקיים זכיית היורש. תנאי זה הוא מסוג התנאים המתנים את הזכייה עד להתקיימותם. כך ניתן לקבוע כי היורש יזכה בירושה בגיל מסוים, אם יתחתן (יש המבקשים לקבוע כי יהא זכאי לחלקו רק אם יתגרש מבן הזוג), כאשר בן הזוג של המצווה יסתלק לבית עולמו וכו'.
שימוש בתנאי זה, יש בו כדי לשמש מכשיר בידי המוריש לצורף שמירה על האינטרסים שהוא מעוניין שיתקיימו לאחר פטירתו. בדרך זו ממשיך המוריש לשלוט בחייו של היורש גם אחרי מותו.
יחד עם זאת, יש להבחין בין תנאים המותרים עפ"י חוק אשר משקפים את האמור לעיל ובין תנאים אסורים שיש בהם כדי להביא לבטלות הוראות הצוואה הכוללות תנאים אלו.
יש לשים לב לכך שהמוריש יכול לצוות תנאי שעל היורש לקיים עוד בחיי המוריש, ככל והיורש לא קיים את התנאי הרי שמדובר בתנאי מפסיק ואותו יורש לא יוכל עוד לרשת.
"יורש על תנאי מפסיק" –
סעיף זה מאפשר למצווה לקבוע כי רצונו להוריש ליורש מסוים כל עוד לא התקיים תנאי שהוא קובע בצוואתו. משמעות תנאי זה היא כי ככל והיורש יעשה מעשה מסוים יחדל למעשה להיות זכאי לירושה. כך למשל יכול לקבוע המצווה כי הוא מעניק לבן זוגו זכות לגור בדירה כל עוד לא הכיר בן זוג חדש, בכך הוא מבטיח כי ילדיו לא ייפגעו או העברת הזכויות בדירה לצד שלישי. אדם יכול לצוות בצוואתו כי הוא מאפשר ליורשיו ליהנות מעיזבונו כל עוד הם חיים במקום מסוים. ברגע שהתנאי שנקבע מתקיים הרי שהם מפסיקים להיות יורשים.
גם בתנאי זה יש להבחין בין תנאי מותר לתנאי אסור שיש בו כדי להביא לביטול הצוואה ו/או התנאי.
אדם קבע בצוואתו תניית סילוקין. בצוואתו כתב: "במידה וזוכה יתנגד לצוואתי הוא יסולק מעיזבוני".
התעוררה שאלה האם תנאי מפסיק זה הינו תנאי מותר או אסור ושאלה זו נדונה ב ע"א 245/85.
בפרשה זו הגישה אחת הזוכות בצוואה הגישה התנגדות לקיומה ולכן הפעילה את התנאי המפסיק וזכאותה לחלק בעיזבון נשללה. בפסק הדין נקבע כי הוראה זו מותרת ואינה נוגדת את תקנת הציבור, הזכות להליך משפטי, אולם נקבע מנגנון עם שתי חלופות המבחינות בין שני מצבים שונים:
המצב האחד – כאשר ההתנגדות המוגשת הייתה התנגדות סרק, חסרת ביסוס, ומקום בו ייקבע ע"י בית המשפט כי הטענות שהועלו עלו בחוסר תום-לב – יינתן תוקף לתניית הסילוקין, והזוכה יפסיד את חלקו בעיזבון.
המצב השני – כאשר ההתנגדות הוגשה בתום לב, מחמת טענות צודקות של פגם בצוואה, הרי שתניה זו נוגדת את תקנת הציבור, בית המשפט יפסול את תניית הסילוקין ולא יהיה בה משום הפעלת התנאי וסילוקו של הזוכה המתנגד לאור הגשת התנגדותו.
אדם שהחליט לערוך צוואה חשוב ורצוי שישקיע מחשבה מכוונת לעניינים אלו. מצווים רבים אינם מודעים לאפשרויות אלה וכאשר תשומת ליבם מופנית אליהם הם מבינים ומוצאים שעשיית שימוש בתנאים אלה צוואתם הופכת להיות שלמה יותר, מקיפה ומדויקת יותר דבר שיש בו להיות קרוב יותר לרצונותיהם וכך הם מצליחים לממש את רצונותיהם ו"לכפות" על היורשים לנהוג בדרך ארץ ובדרך הנראית להם כנכונה.
יש לציין כי אדם שלא מעוניין להיות שותף לכללים שנקבעו בצוואה יכול, בטרם חולק העיזבון להסתלק מהעיזבון ולהיות פטור מהוראותיו.
אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי.
המחבר – עו"ד יוסף עזרא הינו עורך דין המתמחה בתחום הצוואות והירושות.